« לדף הראשי | אולי מחוץ להקשרם, אבל – שלוש דוגמאות מצערות » | מיתוס ה-"אנחנו" - נחמד, אבל בכל זאת מיתוס » | מה, באמת?!? » | אולי בעצם דוח מעודד » | לא רק המסר, אלא גם מי שמוסר » | שני צדדים של אותו מטבע » | ואולי זה איננה שאלה של איזה כלי עדיף » | לא, אינני שולל את השימוש בנתונים » | האם היה בכלל צורך לשאול? » | אבל מה כל כך רע בזה? » 

יום שני, 5 באוקטובר 2015 

והפעם – כמעט בלי אף מילה על תקשוב

במהלך שבוע אחד בחודש ספטמבר המורים בעיר סיאטל שבוושינגטון שבתו. לפני כשבוע השביתה הסתיימה, עם הישגים למורים כמו ההעלאה הראשונה במשכורת מזה שש שנים כדי לעדכן ליוקר המחייה. אבל אחד ההישגים אולי נראה טיפה יוצא דופן – המורים דרשו, וקיבלו, שתלמידי בתי הספר היסודיים יקבלו שלושים דקות של הפסקה למשחק כל יום. בוושינגטון פוסט, ולרי שטראוס כותבת על הישגי השביתה ומציינת:
In an era when recess for many students has become limited or non-existent despite the known benefits of physical activity, this is a big deal, and something parents had sought.
אכן, על מנת לדחוס כמה שיותר "למידה" לתוך יום הלימודים, בתי ספר רבים במערב מקצצים ב-"מותרות" כמו הפסקות בין השיעורים שבהם התלמידים יכולים לשחק באופן חופשי. הציפיה היא שככל שהתלמיד יושב בכיתה מול המורה הוא יקלוט עוד "ידע", או לפחות את ה-"ידע" החשוב שניתן למדוד במבחנים. נדמה לי שבספרות המקצועית אין בכלל ויכוח בנוגע לחשיבות ההפסקות ביום הלימודים. הן מסייעות לא רק להתפתחות הרגשית של הילד, אלא גם ליכולת שלו לתפקד בשעות השיעור. אבל במרדף הבלתי-פוסק אחרי ציונים טובים יותר במבחנים, שנעשו כמעט למדד הבלעדי של "למידה", למי יש זמן להתפתחות רגשית.

והמצב הולך ומחמיר. הרי לפני חמש שנים, דוד אלקינד, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת טאפטס, המוכר כמומחה בהתפתחות הילד, פרסם כתבה טיפה מוזרה בניו יורק טיימס. אלקינד, תומך נלהב של משחק חופשי אצל ילדים, התייחס למגמה להכניס מנחים לשעת ההפסקה (recess coaches) לתוך בתי הספר. על אף העובדה שהוא היה מעדיף משחק חופשי, אלקינד זיהה את המגמה של ביטול ההפסקות החופשיות והגיע למסקנה שעדיף הפסקות בהנחיית מנחים מאשר העדר כללי של הפסקות:
In any case, recess coaching is a vastly better solution than eliminating recess in favor of more academics. Not only does recess aid personal development, but studies have found that children who are most physically fit tend to score highest on tests of reading, math and science.
אבל זה היה לפני חמש שנים. מאז, לפחות בארה"ב, המצב כנראה רק ממשיך להתדרדר. יותר ויותר בתי ספר רואים בתלמידים כלים שצריכים למלא, והזמן בבית הספר שבו אפשר למלא אותם יקר מאד, אסור לבזבז אותו. צריכים לנצל את מלוא הזמן במילוי הכלים. כמובן שלא רוצים רק לבטל את ההפסקות, אלא גם להאריך את יום הלימודים (ולהוסיף שיעורי בית) וגם להאריך את שנת הלימודים.

שטראוס מציינת מספר הישגים של השביתה (בעיני כולם לטובת התלמידים) והיא מדגישה:
Seattle teachers had said they were not only fighting for pay raises but to make the system better for students. It sounds like they did.
ואני? בכותרת המאמרון הזה הוספתי "כמעט", וזה מפני שלא קשה לראות פן תקשובי גם בנושא המשחק החופשי בשעות בית הספר. התקשוב יכול למלא תפקיד פותח עבור תלמידים, הן מבחינת הגישה למידע, והן מבחינת השימוש במחשב כדי לחקור, לבנות, ליצור קשר, ועוד. הפוטנציאל של שימוש כזה הוא מה שמשך אנשי חינוך רבים לשלב את התקשוב בעבודה החינוכית שלהם. אבל היום מגמה כזאת נראית כמו היסטוריה עתיקה. למרבה הצער, נכון להיום, יותר מאשר לכל מטרה אחרת, התקשוב מגויס לאותן מטרות שנמצאות מאחורי צמצום המשחק החופשי בהפסקות. המורים בסיאטל, ובוודאי בעוד הרבה ערים ומדינות, מבינים שביטול ההפסקות למשחק חופשי איננו משרת את הלמידה. אפשר לצפות שהם גם מבינים שהתקשוב איננו חייב לשרת מטרות של דחיסת עוד ועוד "ידע" לתוך ראשו של התלמיד. הוספת הדרישה בנוגע להפסקות לדרישות השביתה של המורים בסיאטל מעוררת תקווה גם בנוגע לתקשוב.

תוויות: ,

קישורים להודעה הזאת

הוסף קישור

מי אני?

  • אני יענקל
  • אני כבר בעסק הזה שנים די רבות. מדי פעם אני אפילו רואה הצלחות. יש כלים שמעוררים תאבון חינוכי, ונוצר רצון עז לבחון אותם. אך לא פעם המציאות היא שצריכים ללמוד כיצד ללמוד לפני שאפשר ליישם את ההבטחה של הכלים האלה.
    ההרהורים האלה הם נסיון לבחון את היישום הזה.

ארכיון




Powered by Blogger
and Blogger Templates